"כמו בחיים, גם במכונת רוב גולדברג פעולה גוררת פעולה"

בתקופה מורכבת זו, הלמידה הבית ספרית מתקיימת בצורות שונות ומגוונות – אם מהבית ואם מבית הספר, בכל מיני שילובים של שניהם או בבתי ספר חירומיים הרחק מהבית, החברים והמשפחה. הפניות של התלמידים, ההורים והמורים ללמידה בכל אחת מאפשרויות אלו מלווה במעגל של קשיים שלא מאפשרים לעתים הרבה מעבר להישרדות בסיסית. לאור מאפיינים אלו, פיתחנו ב Mindcet פלטפורמה בשם "ספרינט" שנועדה לתת מענה ללמידה בתנאים אלו – במינימום מאמץ נוסף מהמורים אך בלמידה משמעותית עבור התלמידים.

ספרינט היא פלטפורמה לפיתוח מיומנויות ללמידה עצמאית מתוך עניין וסקרנות. בפלטפורמה קיימים מבחר מסלולי למידה בנושאים מגוונים שאינם חלק מהחומר הרגיל הנלמד בכיתות והמחוברים לעולמות התלמידים ומפתחים את מיומנויות העתיד. כל מסלול נמשך במהלך של רצועה קבועה של חמישה ימים, בכל יום למשך של 90 דקות – כאשר היום האחרון מוקדש להצגת תוצרים על ידי הילדים.

"למדתי שעבודה קשה מביאה בסוף לתוצרים מגניבים."

את הפיילוט הראשון של ספרינט בחרנו לקיים בבית ספר חירום שהוקם בירוחם – בתוך מבנה Mindcet. בית הספר הינו בית ספר יסודי לגילאי א'-ו' ומונה מעל 80 ילדים תושבי העוטף שהגיעו לירוחם עם משפחותיהם. בתוך מתחם ההייטק, בעוד עובדים בו לא מעט אנשים בשקט מול המחשבים שלהם – צלילי הילדים הם משהו שונה שדורש הסתגלות – אך בתקופה זו אין פסקול נעים יותר מילדים צוחקים, שרים ולומדים.

"עשיתי את המסלול ל פעולות שרשרת. החלק של הבנייה היה מוצלח. יותר נהנתי מהבנייה עצמה, פחות מלעבוד במחשב. איתגר אותי הנסיונות החוזרים ושמחתי כשהמכונה עבדה."

ביום הראשון של הפיילוט, שנערך בקרב 22 ילדי כיתה ה'-ו'-אמרתי לילדים שיש להם עכשיו משימה חשובה מאוד וכי עליהם מוטלת האחריות להיות הראשונים להשתמש במוצר חדש ולהשפיע על מה שילדים בכל מדינת ישראל ילמדו על ידי המשוב שלהם. העיניים של כולם נצצו והם מיד נרתמו למשימה. בתחילה הילדים היו נרגשים לקבל מחשב אישי – אך מעט התאכזבו כשגילו שהם לא משחקים אלא לומדים, ובדרך כזו הדורשת מחשבת עומק, יצירתיות ובעיקר התמודדות אישית מול סוג קצת שונה של למידה. המסלול שאיתו התחלנו היה "בניית מכונת רוב גולדברג"-  בהתחלה הם החלו להבין את הנושא, להכיר את מבנה השבוע ושיטת העבודה בפלטפורמה. בהמשך הם תיכננו, ארגנו, בנו, שיתפו, מישבו ובעיקר ניסו, טעו, ניסו עוד קצת ונכשלו עוד קצת – אך לאחר כל זה כשהמכונות שלהם התחילו לעבוד – לא הצלחנו לגרום להם להפסיק לבנות (גם לא ללכת הביתה כי כבר נגמר היום).

"עשיתי את מסלול רוב גולדברג שעסק בנושא פעולות שרשרת. במסלול למדתי על כוח המשיכה, על פעולות שרשרת… היה מוצלח במסלול השילוב של הסרטונים, העבודה דרך המחשב. הכי אהבתי בתוכנית את הסרטונים. אתגר אותי לחפש את החפצים שהייתי צריכה לבניית המסלול שלי, ושמחתי כאשר סיימתי בהצלחה. בסך הכל היה לי כיף בתכנית."

כל יום שבו ראו אותי הילדים במסדרון – הם שאלו משהו קטן על המכונה שלהם, על "ספרינט" ועל כך שיש להם רעיון איך לשפר קצת את המכונה. ביום האחרון של המסלול חגגנו את ההצלחה אך בעיקר את כל מה שקדם לה: את העקשנות אך גם את הוויתור, את הנפילות אך גם את מה שהחבר הרים כדי שיעבוד יותר טוב, את החוסר רצון לשתף ברעיונות שלהם כדי שלא יצחקו עליהם אך גם כמה שהם עבדו יותר טוב יחד כצוות. וכמו שאמר אביתר, בן 10 משדרות, שאני לא חושבת שהבין כמה שהאמירה שלו היתה רלוונטית למצב: "למדתי שכמו בחיים, גם במכונת רוב גולדברג פעולה גוררת פעולה".